<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן ס"ז</h1>
<h2>דף לד:</h2>
והמוריס שלהן פי' שומן של דגים אסור בכל מקום אם לא במקום שהיין ביוקר (חוץ) [יותר] מן המורייס וכן נמי אם הביאוהו ממקום שהיין ביוקר מן המורייס [מותר] מאותו מעשה שהושיבו עליו שומר בעכו וכן נמי מותר ליקח ממנו בכל מקום שידוע בודאי שאין נותנין בו יין וכן מפקידין ושולחין אותו על ידי גוי שהגוי אינו יודע שהיין יפה למוריס ואם בא להחליף מים הוא נותן עכ"ל הרשב"א ז"ל.
<h2>דף לח:</h2>
ועל ענין בשולי גוים כתב הר"ם ב"ן בתשובת שאלה דעתי שאין איסור בשפחות הללו הקנויות לנו דמלאכה דעבד ערל מלאכה דישראל הוא דקנוי הוא לו למעשה ידיו ומוזהר עליו בשבת מן התורה וליתיה בכלל גוים והילכך ליתיה בכלל גזירות דידהו וכן נהגו עכ"ל. והר' אהרן הלוי ז"ל כתב אע"פ שהדעת נוטה לדבריו בעל נפש ראוי להחמיר על עצמו וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל בתשובה ואנו נוהגין איסור בבשוליהן ואפילו בדיעבד ע"כ.
<h2>דף לט:</h2>
הדבש אפילו בשלו אותו הגוים ועשו ממנו מיני מתיקה מותר. הכוספן של גוים פי' פסולת התמרים שעשו מהן שכר וחולטין אותן בחמין ואוכלין אותן ואינו נעשה ע"י בשול לעולם שהוחמו חמין בין ביורה גדולה בין ביורה קטנה מותר מפני שנותן טעם לפגם הוא. וכן הכבשים שלהם שאין דרכן לתת לתוכן חומץ או יין (כגון) [או] זתים הכבושים וחגבים הכבושים הבאים מן האוצר מותרין. ושדרכן לתת לתוכן חומץ אסורין ואפי' זלפו עליהן חומץ שכר אסורין. וחומץ של גוים אסור מפני שמערבין לתוכו שמרי יין. המורייס במקומות שדרכן לתת לתוכו יין אסור ואם היין יקר מהמוריס מותר. וכזה (מורידין) [מורין] לכל דבר שחוששין בו שמא ערב בו דבר אסור שאין מערב היקר בזול שהרי מפסיד כך כתב הר"ם במז"ל. ובקיאי האומנין אומרים שאין משימין יין לעולם במוריס ואם נתנו בהם יהיה נותן טעם לפגם על כן נהגו עכשו ליקח אותו מכל אדם כך כתב הרשב"א ז"ל. עוד כתב הזיתים שכובשים הגוים מותרין ואפילו הן רפויין הרבה ואין חוששין שמא זלפו עליהן יין. וכבשין של גוים שנותנין [בהם] יין יש מרבותי שהורו שימכרו כלן חוץ מדמי יין נסך שבהן ואומרין כמה דרכן לערב בכיוצא באלו וימכרו חוץ מדמי היין ומותרין המעות.
